"בנים אתם לה' אלוקיכם" (יד' א')

המשנה באבות פרק ג' משנה יד' מפרטת ג מדרגות של האדם א)"חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם אלקים האדם" ב)חביבין ישראל שנקראו בנים למקום שנאמר "בנים אתם לה' אלוקיכם", ג)חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".

השלב הראשון הוא "צלם אלקים" שיש בכל יהודי, השלב השני הוא "בנים למקום" והשלב השלישי "שניתן להם כלי חמדה" בביאור השלבים "חיבה יתירה שנברא בצלם"היא עצם הידיעה שהוא נברא כצלמו של הקב"ה היא שאדם מודע לזה, כי כאשר האדם לא יודע שהוא בצלם, הוא משחק באש, ודומה לילד שהכניסו אותו למרכזיית חשמל והוא משחק בכפתורים כמו משחק טטריס, אין לו אפילו את הידיעה שהוא עלול לנתק אלפי חולים ממכונת ההנשמה או לחולים באמצע ניתוח לב פתוח, ולכן כשאדם נברא בצלם ה' והוא יודע את אז הוא יודע מה הם כוחותיו.

אך יש עוד דרגה "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" נצייר לנו את בן המלך נזקק לאביו אך הוא לא יודע שהוא בן המלך, מחכה הוא בתור של אלפי ממתינים ואותו בן מצטרף לתור לבקש טובה מהמלך, אם היו יודעים מיהו ודאי היו אומרים לו שוטה שכמוך הרי אתה בן מלך מה לך ולתור הארוך? רוץ לארמון עד לכסא המלך ותקרא לו אבא!! כי כל השערים פתוחים לבן המלך, אך הוא לא יודע זאת הוא חושב שהוא נתין רגיל.

לכן אמר חיבה יתירה "דעו לכם אתם בנים" "בנים אתם "היסוד הפשוט של בן הוא שאין דוגמא טובה של אהבה שאינה תלויה בדבר כמו אהבת אב לבנו, אפילו אהבת אשה היא תלויה כי יש מושג של גירושין, אולם ילד האב מוציא עליו מליונים ללא סיבה ותלות והגיון מדוע? כי זה בני אני ילדתיו אני אוהב אותו ואקריב הכל למענו!!!

הנפש החיים מבאר ש"צלם אלוקים" מתייחס לשם אלוקים המבטא את על הכוחות כולם, ופירוש של משמעות צלם אלוקים, שלקב"ה יש כח עצום, וגם לאדם יש כח עצום, כביכול כח אלוקי, כמו שאלוקים בורא עולמות כך האדם בכוחו לברוא עולמות.

אך יש דרגה גבוהה יותר "בנים למקום" לא נאמר "בנים אתם לאלוקיכם" אלא "בנים אתם לה' אלוקיכם" בנים למקום פירוש לשם הוי"ה, לשם המפורש. "צלם אלוקים" נותן ביטוי לשייכות שלנו לשם הנקרא אלוקים אך בזה אין עדיין קשר לשם הוי"ה שהוא למעלה מן הכל "בנים אתם לה' אלוקיכם" הוא קשר שיש לנו עם השם המיוחד, וזו כבר סוגיא אחרת לגמרי משם אלוקים.

• • •

"עשר תעשר" (יד' כב')

הגמרא במסכת תענית (ט' ע"א) דרש רבי יוחנן עשר בשביל שתתעשר ונאמר בנביא (מלאכי ג') ״ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות …. והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די״ ע"כ.

לכאורה קצת תמוה שהרי מצינו רבים וטובים שמקפידים על מעשרות כספים ולא נהיו עשירים ועדיין לא הגיעו לדרגה של לומר "די" לעושרם? וראיתי על זה כמה תירוצים

א: רבי חיים מוואלז'ין אמר בשם הגאון מוילנא שכל השומר על ״מעשר״ מובטח לו שלא יבוא לידי היזק, והשומר על ״חומש״ מובטח לו שיתעשר, ויושרש בזה מדת הביטחון, והלוואי וכל ישראל היו שומרים מעשר ואז היה מתקיים הפסוק אפס כי לא יהיה בך אביון, משמע מדבריו שדווקא מי שמפריש חומש יהיה עשיר ולא מעשר.

ב: החיד"א בספרו "דבש לפי" הביא בשם הראב"ד שאין הכוונה שבשביל שתהיה "עשיר", אלא עשר בשביל "שתעשר" השין היא שמאלית דהיינו שתעשר כדי שתוכל להמשיך לעשר עוד.

ג: בספר "הפלאה" מבאר מה שאמרו תתעשר אין הכוונה שיהיו לך הרבה נכסים, כי זה לא ברכה מכיון שחז"ל אמרו מרבה נכסים מרבה דאגה, אלא הברכה היא שאם תעשר תהיה שמח בחלקך כי איזהו עשיר השמח בחלקו אז התורה הבטיחה שמי שיעשר תמיד יהיה שבע ושמח ממה שיש לו.

ד: החפץ חיים על התורה מביא את המעשה (כתובות סז' ע"ב) עם בתו של נקדימון בן גוריון שליקטה שעורים מתחת רגלי בהמתן של ערבים, ושאלו בגמרא הלא אביה הפריש ופיזר ממון רב לעניים, ומדוע הגיע בתו לכזה עוני? ותירצה הגמרא שנכון שפיזר הרבה צדקה אבל לא נתן לפי עושרו ודרגתו ולכן איבד ממונו, וכותב החפץ חיים מכאן תשובה לשואלים מדוע אינם מתעשרים אחרי שמפרישים צדקות לעמלי תורה ולצדקה? והתשובה היא כי אינם נותנים לפי הברכה אשר ברכם ה'.

ה: רבינו חיים ויטל זצוק"ל (בשער המצוות) גם הקשה מעין זה ותירץ שהברכה שורה רק אם עושים את המצוה בשמחה ובשלמות בלי פניות אישיות.

ו: מפרש הענף יוסף (תנחומא פ' ראה אות יח) שחז"ל לא התכוונו שכל מי שיעשר, ייהפך מיד לעשיר מופלג, אלא שבמצוות מעשר, דוקא, רשאי האדם לעשר ע"מ להתעשר. ומדוקדקים דברי חז"ל שאמרו: "עשר בשביל שתתעשר" ולא נאמר: עשר ותתעשר.

ז: בדברי המהר"ל (דרך חיים עמ' קלט)משמע שדווקא בנתינה ללוי יש את הענין של עושר, כי המהר"ל מסביר שבמעשר, האדם נותן עשרה חלקים (מתוך מאה) של יבולו. המספר עשר מבטא מידה של שלמות איכותית, לכן נקרא "עשר" מלשון "עושר". כביכול, כשהאדם נותן עשרה חלקים ללוי – אזי הוא נותן את כל יבולו. יתר ע"כ, נתינה ללוי כמוה כנתינה להקב"ה ובזה דבק בהקב"ה, וממילא מתברך ומתעשר. יהי רצון שנהיה תמיד מן הנותנים ולא מן המקבלים ותמיד נהיה שמחים בחלקנו.